פרדס יוסף, בראשית כ״ד:ב׳

2 זקן ביתו ומושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ערש"י שבועה בנק"ח, ובזה תי' בחתם סופר גיטין דע"ה הא דאז תהי' נקי מאלתי לא תמצא כפל בדברי אברהם. רק בספור אליעזר בפמ"א ונ' דאליעזר לא סיפר השבועה בשים ידך תחת ירכי, ושבועה בלא חפץ לא חמיר מנדר עי' סוגיא דנודרות אשבע חוץ לב"ד וכו' ע"כ הוצרך לספר להם שכפל תנאו ושקר לא סיפר שהרי בשבועה דחמיר נשמע לאו מכלל הן, והוי כאשר אמרו בכפל, אבל אברהם דהשבע בנק"ר ל"צ לכפול תנאו ע"ש: והנה ג"כ ק' למה כל הסימנים זקן ביתו וכו' וי"ל באם יבא שוחט למקום א' ואמר שהוא שו"ב לא יקפידו כ"כ ולא ישאלו עלי' אם הוא ירא אלקים, וכשרואים שזקנו מגודל יאמרו אם לא הי' שוחט טוב. ל"ה בא לשחוט, וכן בסופר. כשיפתח איש חנות בשר, אבל אם יבא א' ללות ממנו אינו נותן רק אם יחקור וידרוש היטב אם הוא בעל בטוח. וזה מטעם כי עיקר אצלו עוה"ז ומילי דשמי' לטפל, לא כן אברהם דמילי דשמי' עיקר הי' אצלו. וזש"ה את עבדו זקן ביתו אשר הכירו שנים הרבה והמושל בכל אשר לו, שכל כספו וזהבו הי' בידו ומ"מ בדבר מצוה לא האמינו רק בשבועה, ועי' בתשו' הרא"ש כלל פ"ד אם כתב בשטר צוואה שיהי' מושל בכל אשר לו לשון אפטרופוס הוא ולא מתנה גמורה. ועשו"ת חוט המשולש סי' כ"ג באומר הכל ביד אחי הו"ל מתנה ולא אפטרופוס ועי' ברבה"ז:

3 בכלי יקר. עי' יומא דכ"ח ובמהרש"א. וראיתי בזה דלכא"ק הא עבדים חשודים על עריות, ועי' בב"מ דפ"ו לית הימנותא בעבדי כו' ובירו' סוף הוריות, ואיך שלח אברהם עבד אחר אשה, אך לפמ"ש בב"ב דקס"ה א' רובן בגזל ומיעוטן בעריות. וא"כ אם הוא המושל בכל אשר לו, והבחין אותו דאינו נחשד על הגזל מכ"ש שאין לחשדו על עריות. ועי' דרו"פ אה"ע סי' כ"ה, ורמב"ם פכ"ב הי"ח מא"ב, ובס' דבש לפי מערכת ר' אות כ"ד. ושם בדבש לפי מער' ש' אות י"ב כ' דבר חדש הא דאנוסה אסורה לכהן דשמא הי' סופה ברצון. ובישראל שרי כל שהוי תחילתו באונס. ובידוע שהי' גם סופה באונס אף בכהן שרי ע"ש, וצ"ע בכתובות ד"ט בפ"פ וש"ד בש"ס וצע"ג: